רגע של מרחק מעצמי. כבר לא ניבהלת. מחכה בסבלנות שמשהו ישתנה

יצירת מרווח ביני לבין הסיפור שעיצב אותי תזמין את הקלילות להיכנס

לפעמים מתגלה משהו חדש במהלך המסע. זה מין רגע מפתיע ולא תמיד לגמרי ברור. השבוע היה לי רגע כזה

כמה חשוב לדעת לסרוק את הגוף, ואת התחושה, וללמוד להבחין גם במה שטוב ונעים כרגע, ולא רק במה שכואב ולא נעים, שזה האוטומט שלנו שנובע ממנגנון השרדות קדום

חשיבות האמון בכוונה הטובה ליצירת קשר אנושי קרוב שמפיג חלק מהבדידות

מה קורה כשהפנטזיה שמישהי תציל אותי ותטפל בי, מתעוררת שוב, ואני מבינה שעדיף שאתן לילדה הקטנה בתוכי את מה שהיא צריכה, בכוחות עצמי

היוגה כמשאב וככלי מרפא במסע האישי שלי

מחשבות על אי אלימות, ותהליך התפתחות החמלה בתוכי מאז פגשתי במושג הזה ועד היום

הצצה קטנה למי שהייתי פעם, לפני שיצאתי לדרך. גם אותי זה מפתיע להיזכר.

איך משפט אחד קטן של חמלה וקשב לעצמנו יכול לשנות הכל