לא להאמין שעברה כמעט שנה. איך כותבים שנה שחלפה. אולי פשוט לא כותבים. היא עברה ועכשיו אני כאן.

זה הפוסט השני שאני מנסה לכתוב הקודם נשאר במגירת הטיוטות. מעניין מה יעלה בגורלו של זה. אם יצטרף לקודמו, או ישלח אל העולם.

יושבת על המרפסת. המחשב מונח על הברכיים. מזמינה את המילים לבוא.

והעצבות מגיעה. עצבות מרפאת. ואני מברכת אותה על בואה. היא לא מגיעה במלואה. היא רק מרפרפת איפשהו בתוכי. כניראה זה מה שיכול להתאפשר כרגע.