שלום לכן רוחות העבר
שעת בוקר. יושבת על המרפסת עם כוס הקפה הראשונה של היום. הטקס הכל כך מוכר ואהוב.
רגע של חיבור לעצמי, קצת לפני שהיום מתחיל.
ויש פה עצב.
שלום לכן רוחות העבר
בוכה בלי דמעות
אקורד הסיום?
מחכה בסבלנות לחזור
אולי עוד מעט המועקה הזו תתפוגג
תקווה שמשהו יוכל להשתנות
בית
להסכים להרגיש
פשוט להיות
מגיע לי יותר
אני מיכל של חורבן
לרפא את הלב שנשבר
אלף שמשות זרחו
תודה על היותי
לראות יותר בברור
רוחות של שינוי
המסע המפרך שלי
הצעד הראשון חזרה אלי
לשחרר את מה שיכול לסגור את הלב
אני מוכנה, בואי
נידרשת פה גבורה
אני לא נוטשת