יום שבת בבוקר. מקדישה את סוף השבוע ללמוד למבחן שיש לי בפסיכולוגיה התפתחותית. מדי פעם עושה הפסקה ורואה איזו סדרה בנטפליקס.

אני לאחר בכי של כמעט שעה. בכי שוצף. עם השתנקויות. ולפעמים קושי לנשום מרוב בכי. מדי כמה זמן הבכי נעצר לרגע. ומיד התחדש.

ביום שבת אח שלי הודיע לי שאבא שלי מאושפז במצב קריטי בבית חולים, מורדם ומונשם, בגלל דלקת ריאות.

הכל בערך אותו דבר. ללא שינוי מהותי. הדקות עוברות. הימים נאספים זה לזה. והתחושה הכללית היא שאני לא באמת נוכחת. תחושת חוסר חיות כללית. כמעט...

בהמשך להתגלות של אותה ילדה קטנה ומופלאה, שנמצאת שם מתחת לכל שכבות ההשלכות, שעדיין לא ניפגעה, ומכילה את כל הפוטנציאל שהיה ועדיין גלום בי,...