אני מודה לשלווה שממלאת אותי. לשלווה העמוקה ולשקט שמלווים אותי. לפעמים אני כמעט מרגישה שאני נעה בתוך ענן של צמר גפן רך שעוטף אותי ומשקיט...

גם בתוכי קיימות תנודות קיצוניות בתקופה הזו. מתקווה ליאוש. מתחושת מסוגלות לחוסר אונים. כל כך קשה לשאת את התנודות האלה. המעברים כל כך חדים....

לבכות בלי שליטה, בהתמסרות, פשוט לתת לזה לקרות, זה מאד משחרר. ברור שלא הגעתי פה לתובנה מדהימה ומפתיעה. זה משהו שידעתי מאז ומעולם. אבל יש...

את הפוסט הזה כמעט התחלתי לכתוב ביום ראשון. הרעיונות כבר פעמו בתוכי, ואפילו הזרימה מרעיון לרעיון כבר הייתה די מגובשת. ולא כתבתי. אולי כי...

לפעמים גם כשממש מתכוננים למשהו, הוא מפתיע כשהוא מגיע. אולי כי הייתה איזושהי תקווה קטנה בפנים שלמרות כל ההכנות הוא בסוף לא יגיע. ויתברר...

לילה שני ברציפות שאני ישנה כמעט כל הלילה. וגם כשאני מתעוררת לרגע באמצע הלילה, משהו בי רגוע יותר ואני מצליחה מהר מאד להרדם חזרה. מתישהו...

ראויה לאושר, ומי לא? ובנתיים, פוערת האדמה לועה מפעם לפעם. אני, מן הראויים, צועדת על קרקע בטוחה לנפול קחי אותי אדמה טובה כסי עיני בעפר...